חי עם חצי קלונקס בצד

פינת היוצר הצעיר: יובל אילוז הוא ראפר וקצין במילואים. לפני 15 שנה ולאחר שסיים שירות קבע הוא מצא מפלט לחוויות המורכבות שעבר בעת שירותו הצבאי בעולם המוזיקה. בשיחה עם אבי כץ הוא שיתף על דרכו המקצועית, החרדות וההשראה לשיריו. 

תחילה אילוז חשף על תחילת דרכו בעולם המוזיקה: "אני ראפר, יוצר, בן 43. המוזיקה מלווה אותי בכל החיים. היצירה והכתיבה הגיעו ממקום של התפתחות, התבוננות שלי עם עצמי, דברים שעברתי ב-15 שנה של לפני, התמודדויות, עיבוד, שירות קבע כקצין ביחידה מיוחדת והחיים הובילו אותי ליכולת להתבונן על עצמי מבחוץ ולכתוב על זה. ככה הפכתי לראפר מבלי שיותר מדי תכננתי את זה, דרך הראפ, היצירה של השירים וההוצאה שלהם החוצה, הרגשתי שאני פותח, משחרר וחושף, ככל שהתקדם המסע המוזיקלי, הרגשתי שאני מתקדם במסע שלי עם עצמי וביכולת לשתף ולהתמודד".  

עבור אחד משיריו הוא בחר להשתמש בתרופת ה-'קלונקס' כמטאפורה וכך סיפר: "קלונקס זה מטאפורה אבל כלי שזכיתי להכיר אחרי הרבה שנים של התמודדות נפשית מורכבת. זה כלי שליווה אותי במשך שנים מבלי שהייתי מטופל. כשיצאתי מהמערכת הצבאית הייתי עם הרבה קליפות עם מה שאני עובר, הביאו לי את הקלונקס הראשון באחד מהתקפי החרדה הקשים, התקף חרדה שאתה מרגיש שאתה עומד למות כי אין לך מה לעשות. קלונקס הפך להיות כלי חשוב, תרופה שאפשרה לי לשלוט ולהוריד את גלי החרדה הפיזיים, לכבות את אותם מעגלים אלימים בראש של תודעה ומחשבות טורדניות".

"שנים שאתה במסע הנפשי שלך ובהתפתחות התודעתית, אתה מאוד חדש בהם או לא מפותח בהם מאוד, החרדה והראש שולטים בכל הישות הזאת שלנו שזו הנשמה והאני הפנימי. הקלונקס הפך להיות כלי ששולט בנשמה, מכיר אותו ובשיר אני שר אגב 'חצי קלונקס' כי לא באמת צריך כדור שלם. כשאתה יודע שמגיע איזה גל וכל הזמן יש את ההתמודדות וההתלבטות שלא צריך קלונקס לבין הרגעים שאתה אומר התעייפתי, מאסתי, צריך לקחת חצי קלונקס, ניתן לזה לשקוע ונתחיל מחדש".