ללכת קדימה ואחורה על הגשר

משבר הניכור המחריף בין החברה הישראלית לקהילות היהודיות ברחבי העולם מעמיד במבחן את עתיד היהדות. בעוד שיהדות התפוצות משקיעה משאבים בחיזוק הקשר לישראל, הציבור המקומי מפגין לעיתים קרובות בורות ביחס לחיים היהודיים מעבר לים, מה שמוביל לשסע הולך וגדל.

הסוגייה המורכבת נדונה בהרחבה בהסכת 'יריב ראוי' מבית מכון ון ליר, בהגשת ד"ר אדם קלין אורון. אלון פרידמן, מנכ"ל ומייסד ארגון ENTER (היוזמה לקידום עמיות יהודית), שפך אור על הכשל המערכתי בחינוך הישראלי. "בישראל אנחנו חיים על שלילת גולה מוחלטת", התריע פרידמן, "הרי היום התלמיד הישראלי החילוני, שהוא תוצר של מערכת החינוך, יגיע בגיל 18 לצבא. הוא ידע הכול על כל השסעים בחברה הישראלית -אבל הוא לא יודע כלום על התפוצות. זה פשוט לא קיים ולא נמצא בתוך תהליך החיברות שלו".

זאב גרשינסקי, סמנכ"ל ארגון נפש בנפש, הסכים עם הדברים והוסיף כי החברה הישראלית מחמיצה הזדמנות היסטורית ביחסה לעולים. "החברה הישראלית שלא מכירה עולים מפספסת פה בענק", קבע, "יש פה איזו אינדוקטרינציה שהמנגנון הישראלי מנסה לפרוס על יהדות התפוצות. הטעות אצלנו כאן בארץ היא הנושא של שלילת הגולה, שנובע מהעובדה שעוד לא השתחררנו מזה שהקמנו מדינה".

המדינה תופסת את עצמה כפטרון

בהמשך, הפנה גרשינסקי זרקור אל הא־סימטריה המוסדית ביחסים, וביקר את התנהלות הממשלה. "אולי הבעיה היא שיש לנו את משרד התפוצות, אבל אין לנו את המשרד ההפוך שאמור בדיוק לתת את המקום הזה", טען, "מדינת ישראל קצת תופסת את עצמה יותר מדי כפטרון". עם זאת, הוא ציין כי גם ליהדות התפוצות יש חלק במצב: "איפה האחריות של יהודי התפוצות להגיד 'לא יכול להיות שהישראלים לא מכירים אותנו'? הם באים מאוד שיפוטיים. הם אומרים 'אתם לא מאמינים כמה פעמים ביום אני חושב עליכם, ואתם הולכים לזלזל, אתם לא יודעים שאני קיים בכלל'".

פרידמן הצביע על קושי נוסף, הנובע מחוסר היכולת ליצור גבול בין המדינה כמפעל לאומי לבין החלטות פוליטיות. לדבריו, קיים "חוסר הפרדה בין הרעיון של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לבין הפעולות שממשלה ספציפית בישראל עושה בזמן נתון". כדי להתמודד עם הבורות, הציג פרידמן יוזמה חינוכית, שבמסגרתה הוקמו בתי ספר ייעודיים: "אנחנו מלווים בתי ספר יסודיים במשך 3 שנים - שיעברו תהליך ויהפכו להיות בתי ספר שוחרי עמיות".

גרשינסקי הדגיש כי העלייה לישראל כבר אינה מחייבת ניתוק מהעבר, אלא משמשת גשר בין הקהילות. "העולה שבוחר לעשות את המעבר הזה, הוא כל הזמן הולך קדימה ואחורה על אותו גשר", הסביר, "אנשים מגיעים לפה, עושים עלייה ואומרים 'אני חי גם פה וגם פה'. פעם זה היה מוקצה, היום לא". הוא אף העריך כי עידוד עלייה מקהילות ספציפיות עשוי להועיל למדינה: "אם היינו מביאים יותר חרדים אמריקאים, יכול להיות שהיינו עושים פה שינוי בחברה הישראלית".

לקראת סיום הדיון, הבהיר פרידמן כי למרות הרצון להשתלב, ישנו קושי מהותי בקליטה התרבותית. "כאשר מישהו כן מעביר את מרכז חייו מהתפוצות לישראל, יותר ממה שהוא מביא איתו מודל חיובי וחיוני של יהודי בתפוצות אל החברה הישראלית, הוא דווקא מתעקש לנסות ולהיטמע ולאמץ את המודל הישראלי, כי אף אחד לא רוצה להרגיש זר", סיכם.