"פיזית לא יכולתי לגעת בדברים מהנובה"

שורדת השבי מורן סטלה ינאי חשפה בשיחה רגישה עם איריס קול ב־103fm את הדיסוננס שבו היא חיה, את התמונות שלא מרפות ואת הדרך שמצאה דרך אמנות – לגעת לראשונה בזיכרונות מהנובה.

"גם חוויתי את השבי וגם את מה שאתם חוויתם בחוץ – וזה דיסוננס מאוד רציני בשבילי. עכשיו אני מוצאת את עצמי מחכה להם, כמו שאתם כמהתם אלינו", סיפרה. "אני לא רואה שום דבר אחר שאני יכולה לעשות מעבר ללהתרכז בהם ולשים את הפוקוס שלי עליהם – כדי שאני אוכל להגיע לרגע המיוחל הזה, שחוזרים הביתה והם מחבקים את המשפחות שלהם. ואני שולחת את עצמי לאיזשהו תהליך של החלמה".

"בשנייה שאני מרגישה את הנוחות – תמונות מתחילות לעלות"

גם כשהיא מנסה לקחת אוויר, הגוף לא מאפשר לה לשכוח: "אמרתי לאחת השורדות שהגוף שלי כבר בועט – הוא רוצה לשחרר, להתכנס לתוך עצמו ולנתק מהעולם. אבל מצד שני, כשאני מדמיינת את הרגע הזה, המיוחל הזה, כשאני מגיעה לפינה שלי בחוף, באי הזה – שהוא הבית השני שלי – אני אומרת לעצמי 'תתחילי את תהליך ההחלמה הזה'. ובשנייה שאני מרגישה את הנוחות הזאת – תמונות מתחילות לעלות לראש של מי שעדיין נמצא שם, ומה יכול היה לקרות לי. אז אין לי דרך לחמוק מזה".

"פתחתי את המזוודה ויצא משם עלים, חול והרבה ריח"

ינאי משתתפת בתערוכה שנפתחה ביום השואה, ושם היא התבקשה לשחזר את שולחן התכשיטים מנקודת המסיבה שהפכה לזירת טבח – הנובה. "התערוכה המדהימה הזאת באה להראות איזשהו ביטוי לטראומה – גם הטראומה הגדולה שעברנו כעם בהיסטוריה שלנו וגם בהיסטוריה הטרייה שלנו. בעצם סיימון, שהוא אוצר התערוכה, פנה אליי, והוא אמר לי שאחד החלומות שלו זה שאני אשחזר את שולחן התכשיטים, או מה שנשאר מהנובה. בשבילי זה מעבר ליצירת אמנות שהתפתחה וגדלה תוך כדי – זו גם הייתה איזושהי סגירת מעגל מאוד רצינית בשבילי. כי פיזית לא יכולתי לגעת בדברים מהנובה. זאת אומרת, הם נסגרו במזוודה, הגיעו אליי הביתה – ונשארו שם".

את המזוודה פתחה לראשונה רק כדי להכין את המיצג: "כשפתחתי את המזוודה בסופו של דבר כדי להציג את המיצג הזה, יצאו משם עלים, ויצא משם חול, ויצא משם הרבה ריח".

באותו תהליך נחשפה למעט פריטים שנותרו מהאירוע ההרסני: "החזירו לי חלק מאוד קטן. יש צוות מאוד מקסים שהיה חשוב לו להגיע לאתר הנובה ממש מייד אחרי 7 באוקטובר ולנסות לאתר את כל החפצים שאבדו לאנשים שם. ובעזרת חברים ובני משפחה שהלכו לזהות חלק מהדברים שלי – זה הגיע אליי. הגיע אליי איזשהו קומץ של מזוודה שבורה, קופסאות ריקות וחופן קטן של תכשיטים שנשאר. הרבה ריח, הרבה זיכרון – הכול נסגר איך שהוא היה".