"בלי לשיר, זה להחזיק את הכאב בפנים"
הזמר והיוצר דניאל וייס, שאיבד את הוריו במסע הטבח של מחבלי חמאס, על ההחלטה להמשיך וליצור גם בתקופה כואבת זו
דניאל וייס, זמר ויוצר מקיבוץ בארי, איבד את אביו שמוליק וייס ז"ל שנרצח בבוקר השבת השחורה של 7 באוקטובר, ואת אמו יהודית וייס ז"ל שנרצחה בשבי חמאס וגופתה אותרה סמוך לבית החולים שיפא בשטחי רצועת עזה.
לפני המלחמה, הוציא וייס את אלבומו 'עצבני מעודן', והערב (א') ישתתף באירוע הפתיחה של הפסטיבל היהודי לאומנויות הבמה, שכותרתו היא 'שרים תפילה'. בשיחתו עם אודי סגל וענת דוידוב ב־103fm, סיפר על הניסיון ליצור בצל האובדן הכבד.
"אצלי זה הכרחי", הודה. "בלי השיר, זה להחזיק את הכאב בפנים. זה חזק ממני, אני שר כצעקה, כזעקה, בשבילי זה להניע את הכאב לריפוי. דרך השיר 'אני גיטרה' אני מרגיש שאני מאוד מתחבר לאבא ולאמא, וגם לעצמי. הוא מאפשר לי לזעוק זעקה שאני לא מוצא בשום שיר אחר. אני עובר המון גלגולים עם השיר הזה".
על הפסטיבל הערב, סיפר דניאל: "כל הרעיון של הפסטיבל הוא דבר מאוד חשוב בעיניי - בעזרת המוזיקה ליצור תפילה שתיתן לנו כוח להתחזק ולהתאחד דרך המפגשים של הביחד, ולשאת תפילה למען החטופים שלנו, שיחזרו מהר. אני מאמין בכיוון הזה של ביחד, של לאהוב, לשיר".