"על זה נאמר, איפה הכסף?"

אז מה עוד קורה במשרד החינוך? בשבוע שעבר סיכמנו את שנת הלימודים החולפת בכישלון, כשלא מעט גורמים אחראים לכישלון הזה - בגדול תלמידי בתיה"ס התיכונים בכיתות י'־יב' יצאו לחופשת הקיץ בלי תעודות וציונים, בלי מסיבות סיום, עם מחסור גדול במורים, מחנכים ומנהלים, ועם צפיפות בלתי נסבלת בכיתות. מ־א' עד י"ב, סרדינים.

אז השבוע מנכ"ל משרד החינוך חשף בדיון בכנסת מחסור אקוטי של 1,300 מורים בחינוך המיוחד, והוסיף: "אנחנו בדרך לקריסה כללית של התחום". נחשו מה עשה המשרד כדי לפתור את המצוקה הקשה? נכון. הקים ועדה. מתי הועדה אמורה להגיש מסקנות? בינואר 2024.

בישראל, יצרנית החדשות, שבוע זה נצח ואפילו יום. אז לחכות שבעה חודשים? לא בבית ספרינו. בינתיים משרד החינוך מציע לקצר את יום הלימודים לילדי החינוך המיוחד בשעה אחת ביום, כי אין ברירה, אחרת תהיה קריסה טוטאלית. אבל הילדים המיוחדים האלה שלומדים בכיתות קטנות של עד שמונה תלמידים, יאלצו ללמוד בשנה הבאה - 16 בכיתה, זה מראש מגדיר גם את השנה הבאה, אבודה.

קיצור שעה לתלמיד בחינוך המיוחד זה גם פחות שעת עבודה לאימא או אבא, פחות כסף והתמודדות עוד יותר קשה בתוך המשפחה. ועל זה נאמר - איפה הכסף? אתם הרי יודעים בדיוק למי נתנו, ולמי לא נישאר. סדר עדיפויות פוליטי. זה כל הסיפור.