"אפשר להתרגל להכול אבל לא לגעגוע"

אורה, אחותו של אברהם לימואי ז"ל, סיפרה: "אני מעמותת 'אחים שלנו' ואני רוצה לדבר על אח שלי אבי שנהרג בלבנון לפני 25 שנה. אח שלי היה מורעל צבא, אהב לטייל, מלח הארץ, התחיל באגוז, היה בגולני, אהב לטייל, היה צנוע, למד קולנוע ותקשורת בתיכון. היה בן 20 כשהוא נפל". 

עוד שיתפה: "אח שלי נהרג ב־27 במאי 1998, כוח של 54 לוחמים משולב מודיעין, גולני, צלפים, יצא לפעילות מבצעית, החיזבאללה קיבל מידע, חיכה להם - ובשלט מרחוק מחבלים הפעילו מטעני צד. אח שלי והחובש נהרגו במקום ואחר כך היו כמה ניסיונות של חטיפת גופות והכוח חזר למוצב". 

בהמשך, סיפרה על החיים לצד הכאב: "אפשר להתרגל להכול אבל לא לגעגוע, זה משהו שמכרסם בך כל יום. כל הזמן אתה עושה השוואות - מה הוא היה עושה, מה הוא היה אומר, עם מי הוא היה מתחתן, במה הוא היה עוסק, כל היום זה פוגש אותך ביומיום, אי אפשר בכלל להתנתק מזה". 

בהמשך, סיפרה אורה על המיזם 'מכתב אחד' המאפשר לאזרחים לשלוח מכתב וירטואלי לאחים השכולים. לאתר לחצו כאן.